חברי MyTzadikהרשמה חינם!
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
תאריך הילולא: ד' אלול מקום קבורה: לטביה
דרכי גישה

דווינסק [דאוגבפילס]

אביו: ר' שמשון קלונימוס קלמן.
אמו: הרבנית אסנת.
אשתו: חיה.
סבא: ר' חנניה (מצד אביו).
מורו: ר' משה דנישבסקי.
מתלמידיו: ר' שפטיה [שעפטיל] הלוי סגל.

לאחר שר' מאיר מטיקטין התארח ימים רבים בביתו של ר' שמשון קלונימוס אשר נודע בהכנסת האורחים שלו וברך אותו כי יזכה לבן שיאיר את עיני ישראל בתורה, נולד בשנת ה'תר"ג בעיר בלטרמינץ (ליטא) בנו ושמו נקרא מאיר שמחה ע"ש ר' מאיר מטיקטין.
למד בשקידה גדולה ועצומה ומצעירותו התפרסם כגאון ובעל זיכרון נדיר. באחד מערבי שבת נודע לאמו כי בלילה יגיעו לחטוף אותו לצבא ועל כן החביאה אותו בארגז וכיסתה אותו בסדינים ובגדים מגוהצים, כאשר החוטפים הגיעו בליל שבת חיפשו בכל ארונות הבית אך לא עלה בדעתם לחפש בארגז והלכו.
בגיל 17 חיבר את ספרו "משך חכמה". דרכו היה לקרב את הפסוק לשכל הפשוט, הסתייג מגימטריות ורמזים ולימד זכות אפילו על אנשי סדום. את הפסוק "הוציאם נא אלינו ונדעה אותם"  מפרש: אנשי סדום רצו לדעת אם האורחים הם מרגלים או אנשים כנים ואת דברי לוט "על כן באו בצל קורתי": כי ללוט היו שתי בנות והאורחים רצו להשתדך עימהן. את הפסוק "והוא ימשול בך" לא שהאישה תהיה כפופה לבעלה כמו שפחה אלא בעובדה שהבעל מפרנס אותה יש סימן של שליטה וממשלה.
לאחר שנכנס בשבת יהודי צעיר לבית מדרשו, העליב אותו בדברים גסים וצעק: 'הרבנים מתלבשים במשי על חשבון העניים' ר' מאיר שמחה עזב את בית המדרש ומאז לא לבש בגד משי.
נשא לאישה את בתו של ר' צבי הירש פלטיאל מביאליסטוק ובמשך שנים אחדות היה סמוך על שולחן חותנו. לאחר מכן אשתו עסקה במסחר ופרנסה את המשפחה ור' מאיר שמחה עסק בתורה 18 שעות ביממה, לילות שלמים למד בעמידה בעזרת הנשים של בית המדרש "גמילות חסדים" ולשאלה ממה הוא מתפרנס השיב: "מאן דיהיב חיי (חיה) יהיב מזוני" (תענית ח').
כשנתפנה כסא הרבנות בביאליסטוק הציעו את ר' מאיר שמחה בתור רבה של העיר, אולם ראשי הקהל סירבו באשר הם מכירים אותו מזה שנים רבות.
בשנת ה'תרמ"ח החל לכהן כרב העיר דווינסק (לטביה). כאשר יהודי הגיע לספר לו על צרותיו, כאב את צערו ואף בכה עמו. היה אהוב על כל בני עדתו, נוח לבריות ואהבת הבריות הייתה אחת מתכונותיו העיקריות. עודד את ההתיישבות בארץ ישראל והתבטא: 'יפה כוחם של הציונים שהם מקיימים "יתגדל" ובטוח אני כי סוף סוף יגיע גם ל"יתקדש"...'
בשנת ה'תרס"ו ויתר על כסא הרבנות בירושלים לבקשת בני עדתו אשר הפצירו שלא יעזבם. באחד מימי "מהפכת אוקטובר" הובילו אותו לכלא ומייד נאספו אלפי חתימות של יהודים וגויים אשר ערבו על יושרו ואיימו כי מאסרו יגרום לתסיסה ובאותו יום שוחרר.
השיא את בתו היחידה לר' אברהם לופטביר (בעל "זרע אברהם") ולאחר שחלתה קשות טיפל בה ואמר 'כל מה שאבינו שבשמים הרחמן עושה ודאי זה ורק זה הוא הטוב.'
בימי מלחמת העולם הראשונה לא ניאות להפצרות לעזוב את דווינסק ואמר 'הכדורים יש להם שליחות מיוחדת כל פצצה יש לה כתובת משלה, אין מקום אחר בטוח יותר'.
שנים רבות לפני מלחמת העולם השנייה הזהיר את הסוברים כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם.
לא הסכים לקבל תרומות או מתנות ולאלו שלחצו להעניק לו "פדיון נפש" הורה לחלק את הכסף בשמו לצדקה.
בהגיעו
לזקנה מופלגת חלה במחלה קשה ובליל שבת ה'תרפ"ו השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• אור שמח: על הרמב"ם (ק1/ק2/ק3)
• משך חכמה: על התורה (ק)