אביו: ר' חיים.
אשתו: הרבנית אסתר.
בנו: ר' יעקב ישראל ["הרנטגן"].
בנותיו: הרבנית ברוריה, זהבית (ברבי).
סבא: ר' שלום.

נצר למשפחה מעטירה ושושלת קדושי עליון מהעיר טיזנית (מרוקו) ונקרא על שם סבו - ר' שלום.
מילדותו ניכר בחכמתו ובמידת החסד, התנהג בפרישות, התעמק ושקד על לימוד כל חלקי התורה והיה בקי בספר הזוהר וכתבי האר"י.
כאשר הוצע לו שידוך, התבודד במשך 7 שנים בחדר צר ועסק בתורה יומם ולילה, מיעט בשינה ובאכילה וערך תיקונים עד שנגלה אליו בחלום התנא רבי עקיבא שבישר לו כי עליו לשוב למשפחתו.
לפרנסתו עסק בסחר בדים ומחצית מהריווח הפריש לצדקה, בכל יום הסתובב על פתחי עניים וחילק אוכל ובכל שבת ישבו סביב שולחנו כל הנזקקים והתענגו ממאכלי השבת.
באחד הימים הלך למערה במרוקו הנקראת "מול נחש" וביקש מהשומר להיכנס. על אף אזהרות השומר כי הוא מסכן את חייו היות וקבור שם צדיק גדול וקדוש שאינו נותן להיכנס אלא למובחר שבמובחרים וכל הנכנס לא יצא חי מאותה מערה, ניכנס למערה ולאחר שעה קלה יצא בריא ושלם והודיע כי המערה פתוחה לכל המעוניין להיכנס ולספוג מקדושתו של הצדיק.
בשנת ה'תשי"ז עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתגורר בנתיבות.
בכ"א כסלו ה'תשכ"ו נולד בנו – ר' יעקב ישראל המכונה "הרנטגן".
בנה בקומה השניה של ביתו בית כנסת ובית מדרש בו למדו אברכים בהם תמך. ערך הילולות מפוארות לצדיקים והתפרסם בציבור הרחב כפועל ישועות. נהג לערוך בלילות תיקוני כרת, לילות שלמים נשאר ער ולמד להצלחת ולישועת עם ישראל.
ביום שישי ה'תשנ"ד השיב את נשמתו ליוצרה.

תמונת הצדיק באדיבות משרד הרבנית ברוריה