אביו: ר' יוסף.

אשתו: חסיבה (בזיווג שני).

בנו (היחיד): יוסף.

אחיו: ר' אברהם ור' יהודה.

סבא: ר' יהודה (מצד אביו).

מורו: ר' יעקב בטאן.

מתלמידיו: ר' אברהם אביטבול, המקובל רבי אליהו אבושכילא (בעל "אשת חיל"), ר' דוד סוויסה (בעל "מתוק מדבש"), ר' זבולון שושנה (בעל "מטה זבולון"), ר' חיים ביטון (בעל "לב חיים"), ר' יהודה אסראף, ר' יעקב חזוט, ר' יעקב נחמני (בעל "לקח יעקב"), ר' מרדכי קורקוס (בעל "גדולת מרדכי"), ר' משה אבירמאט [אבורמאד] (בעל "ויאמר משה"), ר' משה פדידה, ר' שלם יהודה וענונו (בעל "מנוחת שי"), ר' שלמה אצרף, ר' שמואל דוד אסבעוני.

נולד בין השנים ה'ת"ר – ה'תר"י בעיירה קלעא די סרגנא (מרוקו).

כאשר הגיע לגיל מצוות הוריו ביקשו מאחיו הגדול (ר' יהודה) ללמד אותו אולם היות וכל היום שקד על לימוד התורה יחד עם הרב המקומי (ר' שלום אזולאי) ולא התאפשר לו גם ללמד את אחיו על כן שלח אותו ללמוד בישיבה בעיר מרקש (מרוקו).

יומם ולילה שקד על לימוד התורה, ניכר במידותיו התרומיות, בענוותנותו ובטוב ליבו ואחד מבני העיר העשירים לקחו לחתן והקים עבורו ישיבה. אולם בנם היחיד נפטר בילדותו ולאחר שגם זוגתו נפטרה נשא לאשה את בתו של ר' עיוס מלכא שהתאלמנה מתלמידו (ר' משה פצ'יצ'א [פדידה]) אך לא נולדו להם ילדים.

לאחר פטירת ר' דוד שלוש בי"ג כסלו ה'תרנ"ג החל על פי בקשת ראשי הקהל ללמד את התלמידים בישיבה ששכנה בבית הכנסת המגורשים 'צלאת אלעזמה' במרקש ומאות תלמידים מכל האזור נהרו ללמוד בישיבה.

נודע בחכמתו ובקיאותו בתורת הנגלה ובתורת הנסתר, ידע להוציא "דיבוק" וזכה ללמוד עם אליהו הנביא, עם זאת ניכר בענוותנותו, התלבש בפשטות, ערך בעצמו את הקניות בשוק לכבוד שבת ולא הסכים שינשקו את ידו. כתב חידושים על התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], על הלכות מועדים ועל מסכתות בתלמוד הבבלי, דרושים, ביאורים על סוגיות שונות, פירוש על ספר "אשל אברהם" לר' אברהם אופנהיים ופסקי דינים.

בשנת ה'תר"ף השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    הקשו התלמידים

•    עבודת הלוי: על הש"ס (ק1/ק2)

•    פקודת אלעזר