אביו: אדמו"ר רבי שלום מוואסלוי.
אמו: הרבנית חנה שרה.
אשתו: הרבנית חיה בת ציון.
בנו: אדמו"ר רבי יעקב יוסף שלמה מוואסלוי.
בתו: מלכה (בעלה ר' יצחק יעקב וייס בעל "מנחת יצחק").
סבא: ר' דוד (מצד אביו), אדמו"ר רבי יצחק פרידמן [הראשון] מבוהוש (מצד אמו).
סבתא: לאה (מצד אביו), הרבנית שיינא רחל (מצד אמו).
נולד בב' שבט ה'תרל"ו/ז בעיר בוחוש [בוהוש] (רומניה), נין לאדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין [הרוז'ינר] מצד סבתו – לאה.
עד גיל 18 שקד על לימוד התורה יחד עם דודו – אדמו"ר רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין (בעל "אהלי יעקב") בבית סבו – אדמו"ר רבי יצחק פרידמן מבוהוש ונודע באהבתו לכל יהודי.
נשא לאישה את בתו של אדמו"ר רבי דוד גוטרמן מסאווראן והתגורר בסמוך לחותנו בעיירה סאווראן (אוקראינה). בשנת ה'תרנ"ה לערך עבר להתגורר בסמוך לאביו בעיירה רדוקנן (רומניה) אך בעקבות פתיחת בית ספר של התנועה הרפורמית אביו החליט לעזוב את רדוקנן ובשנת ה'תרס"ט עבר להתגורר בסמוך אליו בעיר וסלוי (רומניה). עמד לימין אביו בהנהגת חסידות וואסלוי ובמהלך מלחמת העולם הראשונה ארגן בעיר בוקרשט (רומניה) מרכז עבור הפליטים הרבים.
לאחר פטירת אביו בכ"ד אב ה'תרצ"ט שב לעיר וסלוי ומונה במקומו לאדמו"ר השני לחסידות ואסלוי.
במהלך מלחמת העולם השנייה העניק בביתו מקלט לעשרות פליטים יהודים שנמלטו מפולין ולאחר המלחמה עבר להתגורר בבוקרשט. נודע בצניעותו ובענוותנותו וגם הגויים הגיעו להתייעץ עמו.
בשנת ה'תש"ט עלה לארץ ישראל, התיישב בחיפה ורבים מעולי רומניה הסתופפו סביבו.
בתחילת חודש סיון ה'תשי"ז החל לרמוז על פטירתו ואף אמר לחתנו לדחות את נסיעתו למנצ'סטר (אנגליה). ביום שישי נפרד מבני ביתו וחסידיו, ביקש לשתות מים וברך "...שהכל נהיה בדברו", נטל את ידיו והשיב את נשמתו ליוצרה.
[נטמן על תנאי בחיפה ולאחר השבעה הועבר לבית החיים בטבריה בהתאם לצוואתו להיטמן בסמוך לציוני אדמו"רי הוסיאטין – כאשר העבירו אותו גופו נמצא שלם!].