אביו: ר' ניסים.
אמו: מרת ג'מילה.
אחיו: ר' יהודה, ר' משה, ר' רחמים.
סבא: ר' משה (מצד אביו).
מורו: ר' מרדכי שרעבי.

נולד בשנת ה'תרפ"ד בחלב (סוריה) למשפחת רבנים המיוחסת עד דוד המלך ונקרא 'שלמה'.
בשנת ה'תרצ"ד עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל והתגורר בשכונת רחביה בירושלים. למד תורה בשקידה עצומה ולאחר שעות הלימוד בתלמוד תורה למד יחד עם אביו גמרא ופוסקים בעיון רב.
בהגיעו לגיל 18 לערך נפטר אביו ולפרנסתו נאלץ לעבוד כנהג הובלות. לאחר ששוחרר ממאסר עקב הלשנה כוזבת החליט לפרוש מכל ענייני העולם הזה ולשקוד על לימוד התורה. שינה את שמו ל'יוסף', התעמק בלימוד פרד"ס [פשט, רמז, דרוש, סוד התורה] והיה מסוגל ללמוד 8 שעות רצופות. ידע בעל-פה את כל התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], השתדל להסתיר את מעשיו ואת ידיעותיו ובודדים עמדו על גדלותו. לא נשא אישה, חי בצניעות ושמר בקנאות על קדושת הברית. התרחק ממותרות ואפילו תנור לא הסכים להכניס לביתו בחורף. כל עונות השנה לבש חולצה דקה, לעיתים טבל במקוה כשהוא לבוש על מנת לטהר גם את בגדיו, ערך סיגופים ותעניות, הסתפק באכילת אורז חי שהושרה במים או תפוחי אדמה לא מבושלים או לחם ישן, זיכך את חומריות הגוף ובאופן קבוע ראה לנגד עיניו את שם י-הוה בשילוב א-דני. למרות אורח חייו גופו לא ניזוק והורגל למיעוט שינה ואכילה.
לאחר שלמד בשקידה את הספר "עץ-חיים" ומפרשיו וספרי קבלה נוספים והיה בקי בכל פרטיהם התמסר ללימוד 'תיקונים' תוך עריכת תפילות וסיגופים על מנת להוסיף קדושה על קדושתו. במשך 15 שנים רצופות התבודד בקברות הצדיקים בגליל, ייחד ייחודים נוראים, ביצע 'תיקונים' וערך תעניות ותפילות. סייע לנזקקים מכל שכבות הציבור, זכה להשיג השגות נוראות ולהתגלות נשמות הצדיקים ואמר כי שעה אחת של תפילה בקברי צדיקים שווה ל-100 שעות לימוד בבית המדרש.
לא הסכים לכנות אותו בתארים ולא הסכים לקבל דבר ללא תשלום או יגיעה, התלבש בפשטות, שמח כאשר מישהו בייש אותו ברבים, לעיתים התנהג באופן שיגחכו עליו והתכוון שעל-ידי כך יכופרו עוונותיו, אולם לא שתק על כבוד תלמידי חכמים וכבוד התורה והוכיח בקול רם או בחשאי ובנועם.
היות וידע ערבית ושפות נוספות התחזה לעובד ניקיון ערבי נכנס לבתי ספר ומנזרים ולאחר שגילה יהודים שנפלו ברשת המסיון פעל להצלתם.
כל לילה למד לפני עלות השחר, טבל במקוה, התפלל ותיקין ואחר התפילה נהג לקרוא שוב את 'קריאת שמע' במתינות כשהוא מבטא כל מילה. הקפיד להתפלל בסמוך לקיר, להקדים לפני כל תפילה ומצוה אמירת 'לשם יחוד...', לתת צדקה גם בעת שמצבו הכספי היה דחוק ולברך את ברכת הלבנה לאחר שבעה ימים מעת המולד ולא המתין למוצאי שבת.
במשך שנה נהג להדליק בחדר מיוחד בשכונת נחלאות בירושלים נר לעילוי נשמת כל צדיק שנפטר באותו יום, ערך אזכרה, הזכיר עשרות נשמות והדליק נרות רבים על גבי מגש.
טרח רבות ומימן מכספו את בניית ההיכל בבית כנסת 'נזר אהרן' בירושלים תוך עריכת תפילות, תיקונים וצומות להצלחת הבנייה האיכותית והטובה ביותר ולא רצה ששמו יונצח כתורם.
באדר ה'תש"ם לקה בהתקף לב חמור ואושפז תקופה ארוכה בבית הרפואה, שלח את תלמידיו לקברות צדיקים בכדי לעורר עליו רחמים בשמים וכאשר שוחרר לביתו לא נטל את התרופות ואכל דבש לחזק את לבו.
בשנת ה'תשמ"ג אמר לתלמידיו 'בעוד שנתיים ימים אני גומר את התיקון שלי'. היות שהרגיש כי זמן פטירתו מתקרב גילה לתלמידו את סוד תורת פתרון החלומות וציווה אותו להמשיך בעריכת התיקונים בציון שמואל הנביא ובתפילות בקברי הצדיקים. החזיר את כל הספרים ששאל לצורך כתיבת 'ספר התיקונים' ואת הכספים שלווה לבניית ההיכל.
בליל שישי בחודש תמוז ה'תשמ"ה למד כהרגלו כל הלילה במערת שמעון הצדיק, לערך בשעה 15:00 סידר את נרות השבת בביתו, קיבל התקף לב והשיב את נשמתו ליוצרה. הרופא שהוזעק ניסה להחיותו והעבירו לבית הרפואה 'ביקור חולים' אך ללא הועיל. תלמידיו שנכחו בבית הרפואה לבושים בבגדי שבת מיהרו להביאו לקבורה כ-5 דקות לפני כניסת השבת.
המקובלים ר' מרדכי שרעבי ור' יצחק כדורי העידו כי היה אחד מל"ו צדיקים נסתרים!
מספריו:
• תורת התיקונים ויבוא עד חברון

תמונת הצדיק באדיבות "הרב מאיר מלכא"