fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tza

אביו: ר' יהודה.
אמו: אסתר שרה.

אשתו: רבקה.

בניו: ר' יהודה אריה מדיגו, ר' יוסף ושמואל.

בתו: אסתר (בעלה דורטה זוארץ).

אחיו: יוסף, יעקב ושמואל.

סבא: ר' שמואל (מצד אביו).
סבתא: חואנה (מצד אביו).

מוריו: ר' יוסף חיון (בעל "מילי דאבות"), ר' יוסף יעבץ (בעל "אור החיים"), ר' יצחק אבוהב גאון קסטיליה (בעל "נהר פישון").

נולד בשנת ה'קצ"ז בעיר ליסבון (פורטוגל) – צאצא למשפחה אשר הינה חוטר מגזע ישי שגלתה לספרד לאחר חורבן בית המקדש הראשון.

את רוב השכלתו רכש בעצמו ובד בבד עם לימודי קודש למד גם היסטוריה יוונית ורומית. לאחר פטירת אביו מונה במקומו לשר האוצר בממלכת פורטוגל והוענק לו תואר הכבוד "דון".

נודע כבעל נכסים ועושר ובגיל 25 החל לשמש כדרשן בבית הכנסת. שם משפחתו 'אברבנאל' נקרא כך היות ולאשתו הייתה טבעת מפוארת שכל רואיה אמרו "בראבו אניליא" ['אנילו' בספרדית – טבעת].

לאחר שמלך פורטוגל [אפונסו החמישי] נפטר בכ"ד אלול ה'רמ"א המשיך לכהן כשר האוצר של הממלכה אך בט"ז סיון ה'רמ"ג נאלץ להותיר את כל רכושו, אשתו וילדיו ולברוח בלילה לקסטיליה (ספרד) היות והמלך החדש שהוכתר במקום אביו [ז'ואאו השני] זמם להרוג אותו לאחר שגורמים מקרב בני האצולה העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד בפורטוגל. כל ניסיונותיו להוכיח את חפותו כשלו והמלך החרים בצו מלכותי את כל רכושו.
התגורר בעיר טולדו ולמד בישיבת ר' יצחק אבוהב גאון קסטיליה. בשנת ה'רמ"ד כתב את פירושו על כתבי הקודש – יהושע, שופטים ושמואל, כאשר החל בכתיבת פירושו לספר 'מלכים' מונה על ידי מלך ספרד [פרננדו השני] לשר האוצר.
בשנת ה'רנ"ב בעקבות גזירת גירוש יהודי ספרד ניסה להשפיע על המלך לבטל את הגזירה אך לבסוף יצא בראש הגולים. התיישב עם בני ביתו בעיר נאפולי (איטליה), מונה ליועץ המלך [פרדיננדו הראשון] וסיים את פירושו על ספר 'מלכים'. לאחר פטירת המלך בט' שבט ה'רנ"ד הצרפתים כבשו את נאפולי וכל רכושו נפל שלל בידיהם, ברח יחד עם המושל החדש [אלפונסו השני] לעיר מסינה [בסיציליה] (איטליה) ולאחר פטירתו בכ"ב כסלו ה'רנ"ו עבר להתגורר באי קורפו (אז איטליה כיום יוון) וסבל מעוני ומצער. במהלך אותה שנה התיישב בעיר מונופולי (איטליה) וכתב את פירושו "נחלת אבות" לכבוד בנו הקטן (שמואל). בשנת ה'רס"ג עבר עם בנו (יוסף) לוונציה (איטליה) על מנת לתווך בין אנשי השלטון בוונציה לבין מלך פורטוגל אודות מסחר הבשמים. נודע בגאונותו ומונה כיועץ לאנשי השלטון בוונציה, המשיך בכתיבת ביאוריו לספרים – ירמיה, יחזקאל ותרי עשר. התרחק מלימוד קבלה והעריץ את הרמב"ם [רבי משה בן מימון].

במכתב אל ר' שאול כהן כתב 'כל החיבורים האלה עשיתי אחר שיצאתי מארץ מולדתי, כי כל הימים שהייתי בחצרות המלכים וטירותיהם עסוק בעבודתם לא היה לי פנאי לעיין ולא ידעתי ספר. כי כיליתי בהבל ימי ושנותיי בבהלה לעשות עושר וכבוד וכן אבד העושר ההוא וגם גלה כבוד מישראל...' ובפירוש לאבות כתב 'אין ראוי לחכמים שיקבלו ממון מבני אדם על תלמוד תורה והוראותיה וכל שכן שאין ראוי לבקשו...'.

ביום שבת שנת ה'רס"ט השיב את נשמתו ליוצרה ומפאת הכבוד שרכשו לו אף שרי ונציה ואציליה הלכו אחר מיטתו וקברו אותו בבית החיים העתיק בעיר פדובה (איטליה).

[כעבור 5 ימים נפטר ר' יהודה מינץ ונטמן בסמוך אליו אולם במלחמה שפרצה במהלך השנה הקברים נהרסו].

מספריו:

•    זבח פסח: על הגדה של פסח (ק)

•    ימות עולם

•    ישועות משיחו (ק)

•    להקת הנביאים: בענייני הנבואה

•    מגדל הישועות

•    מחזה ש-די

•    מעיני הישועה: על דניאל (ק)

•    מפעלות א-להים (ק)

•    מרכבת המשנה: ביאור לספר דברים (ק)

•    משמיע ישועה (ק)

•    נחלת אבות: על פרקי אבות (ק)

•    עטרת זקנים (ק)

•    פירושים לתנ"ך: תורה (ק1/ק2/ק3), נביאים ראשונים (ק), נביאים אחרונים (ק), חבקוק, יונה, נחום, קהלת

•    צדק עולמים

•    צורות היסודות

•    ראש אמנה (ק)

•    שמים חדשים (ק)