אביו: ר' יצחק מזאלקווא.
בנו: מזיווג שני - ר' שמחה.
מורו: ר' ישראל [הבעש"ט].

דור שביעי למהר"ל מפראג.
מראשוני תומכיו של הבעש"ט, יצא לשליחויות מטעמו, עסק בפדיון שבויים וקישר בין הבעש"ט לצדיקים הנסתרים.
התפלל שאוזניו ישמעו רק מה שצריך הוא לשמוע ותפילתו התקבלה.
זוגתו הראשונה נפטרה ובעצת הבעש"ט נשא לאישה את אחות ר' איציקל מדרוביטש שהייתה אלמנה עשירה. לאחר נישואיו עזב את ביתו ושב כעבור מספר חודשים היות וידע כי זוגתו תשיב את נשמתה ליוצרה לאחר שתלד את בנם הראשון ואכן כעבור חודש לאחר שילדה את בנם נפטרה.
מפאת נסיעותיו התכופות מסר את בנו (שמחה) לגדול בביתו של הבעש"ט. נודע כאיש קדוש בעל מידות נעלות וכל זמן שהותו בפולין לא יכלה רוסיה לעבור את הגבול למרות ניסיונותיה עד ליום יציאתו לארץ ישראל.
לאחר שהתכונן לעלות לארץ ישראל התפלל על ציון הבעש"ט וביקש רשות לנסיעה, בשובו מבית החיים בישר בשמחה: 'הבעש"ט ציוה לי לנסוע לארצנו הקדושה'. טרם עלייתו לארץ ישראל השיא את בנו לנכדת הבעש"ט - פייגא [בתה של אדל] ובשנת ה'תקכ"ד יצא לדרך יחד עם ר' מנחם מענדיל מפרימשלאן. בתחילת שנת ה'תקכ"ה הגיעו לנמל חיפה, התגורר בצפת, עבר לטבריה וזכה להערצה רבה מגדולי התורה.
סבל ייסורים רבים אך נהג לומר תמיד כי הכל לטובה.
בשנת ה'תקכ"ה השיב את נשמתו ליוצרה.