אדמו"ר רבי מרדכי רוקח מבילגוריי
תאריך הילולא: כ''ה חשון מקום קבורה: ישראל
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad
אביו: אדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא [מהרי"ד].
אמו: הרבנית חיה דבורה.
אשתו: הרבנית שבע (בזיווג ראשון), הרבנית מרים (בזיווג שני).
בנו: מזיווג שני – אדמו"ר רבי יששכר דב מבעלזא.
בנותיו: מזיווג ראשון – אלטע בת ציון ורבקה מרים.
אחיו: אדמו"ר רבי אהרן מבעלזא [אח חורג]. ר' יהושע מיארסלוב ור' שלום מאפטא.
אחותו: הרבנית העניא (בעלה בזיווג ראשון אדמו"ר רבי ברוך הגר מסרט-ויז'ניץ, בעלה בזיווג שני ר' נפתלי פרלוב מתל אביב).
סבא: אדמו"ר רבי יהושע מבעלזא (מצד אביו), אדמו"ר רבי אברהם שמואל הלוי מברזנה (מצד אמו).
סבתא: הרבנית רבקה מרים (מצד אביו), בת ציון (מצד אמו).

נולד בשנת ה'תרס"ב בעיירה בלז (אוקראינה).
בהתאם להוראת אביו עריסתו הוצבה בחדר הספרים בו שקד יומם ולילה על לימוד התורה. בילדותו למד עם אביו וכל לילה לאחר שקרא "קריאת שמע שעל המיטה" אביו נהג לשאול אותו קושיה סבוכה ובבוקר היה עליו לתרץ את הקושיה. ניכר בפקחותו ובכושר זיכרונו המופלא ובגיל 12 נודע כבקי בכל התורה והחל לכתוב חידושי תורה.
בחורף ה'תרפ"ב נשא לאשה את בתו של אדמו"ר רבי דוד שלמה רבינוביץ מקוברין ונסמך על שולחן אביו בעיירה בלז. לאחר פטירת אביו בכ"ב חשון ה'תרפ"ז החל לכהן כרב הראשי ואדמו"ר בעיר בילגוריי (פולין), ייסד מוסדות תורניים ומאות חסידים נהרו אליו.
בשנת ה'תרפ"ח נולדה לו בת (אלטע בת ציון) אולם בשנת ה'תרצ"א היא נפטרה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שלח את זוגתו שהייתה בעלת אזרחות רוסית יחד עם בתם לבית אביה בעיר קוברין (בלארוס) ושתיהן נרצחו על ידי הנאצים. נדד ממקום למקום ובשנת ה'תש"א הצטרף לאחיו (אדמו"ר רבי אהרן מבעלזא) ששהה כפליט בעיר פרמישלן (אוקראינה), לאחר שהנאצים נכנסו לעיר בי"ג תמוז ה'תש"א נמלט יחד עם אחיו לגטו בעיירה וישניצה (פולין) וכאשר החלו לשלוח את היהודים מהאזור למחנות ההשמדה שניהם נמלטו מהגטו ובמשך כ – 5 חודשים הסתתרו בקרקוב (פולין). בחודש אלול ה'תש"ב עברו לגטו בוכניה (פולין) ששימש כמחנה עבודה ועבדו כחייטים בזהות בדויה, אך כאשר הסכנה לחייהם גברה הוברחו מהגטו בסיועו של קצין פולני-הונגרי תמורת ממון רב והגיעו יחדיו לעיר בודפשט (הונגריה) בט"ו אייר ה'תש"ג. נלקח למאסר בתוך בית חולים ואחיו הושם במעצר בית, כאשר נודע להם שהגסטאפו עוקב אחריהם ודורש מממשלת הונגריה את החזרתם לידי השלטונות הגרמניים עשו מאמצים רבים להשיג אישור עליה ["סרטיפיקט"] לארץ ישראל ובט' שבט ה'תש"ד הגיעו לארץ ישראל.
התיישב ברחוב "קריית ספר" בתל אביב ויחד עם אחיו החל לשקם את חסידות בעלזא שרבים מחסידיה נרצחו בשואה. ייסד את החדר החסידי הראשון בתל אביב ברחוב אחד העם וכיהן כנשיא מוסדות החינוך של חסידות בעלזא בתל אביב ובירושלים. התפרסם כפועל ישועות, כגאון ודרשן מופלא אולם בענוותנותו החשיב את עצמו כחסיד של אחיו הגדול וכל שבת השתתף ב"טיש" שאחיו ערך וחזר על דברי תורתו בפני כל מי שביקש. כל שנה לאחר חג שבועות שהה בירושלים עד יום הכיפורים.
לאחר שנודע לו כי זוגתו ובתו נרצחו ביקש "היתר מאה רבנים" בהתאם להוראת אחיו ובו' ניסן ה'תש"ז נשא לאשה את בתם של גולדה ור' צבי הירש גליק מסאטמר.
בח' שבט ה'תש"ח נולד בנם היחיד – אדמו"ר רבי יששכר דב מבעלזא.
בקיץ ה'תש"ט יצא לאנגליה, בלגיה, צרפת ושווייץ לעודד את פליטי המלחמה וחסידי בעלזא שהחלו להשתקם לאחר השואה אולם לפתע חלה וכאשר ייסוריו גברו החליט לשוב לישראל. בראש השנה ה'תש"י התפלל עם קהילת היהודים באיטליה ולפני יום הכיפורים הגיע לארץ ישראל. על אף חולשתו שימש כחזן בתפילת שחרית של יום הכיפורים בבית המדרש של אחיו, בחג שמיני עצרת הובהל לבית הרפואה "אסותא" ועבר ניתוח קשה. ביקש מאחיו (אדמו"ר רבי אהרן מבעלזא) שידאג לחינוך בנו בן השנתיים וכעבור כחודש השיב את נשמתו ליוצרה.
היות ולא התאפשר להגיע להר הזיתים בירושלים נטמן בהתאם להוראת אחיו בבית החיים העתיק בטבריה.
מספריו:
•    פרשת מרדכי