אביה: הרן.
בעלה: אברהם אבינו.
אחיה: לוט.
אחותה: מלכה (בעלה נחור).
סבא: תרח (מצד אביה).

בהיות הרן בגיל 7 נולדה שרה אמנו בשנת א'תתקנ"ח.
'אין קורין אמהות אלא לארבע' (תלמוד בבלי ברכות ט"ז/ב') – שרה, רבקה, רחל ולאה.
שמה המקורי "שרי" וכן 'יסכה זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש' (רש"י – בראשית י"א/כ"ט), 'שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות' (רש"י – בראשית כ"א/י"ב).
'בתחילה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו' (תלמוד בבלי ברכות י"ג/א').
'ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה ואביגיל רחב ואסתר' (תלמוד בבלי מגילה ט"ו/א'). 'שבע נביאות מאן נינהו [מי הן?] שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר' (תלמוד בבלי מגילה י"ד/א'). 'שרה אמנו צנועה היתה' (תלמוד בבלי בבא מציעא פ"ז/א').
אביה נפטר כאשר אנשי נמרוד הטילו אותו אל הכבשן כדי לברר מדוע אברהם לא נישרף בתוך הכבשן, ואברהם [דודה] נשא אותה לאישה.
בדומה לאברהם שפעל בקרב הגברים, דיברה עם הנשים להאמין בא-ל אחד וגיירה את הנשים. יצאה מחרן יחד עם אברהם לארץ כנען. 'מלאך הלך לפניה' (זוהר).
בגין יופייה ביקש אברהם להסתירה בעת ירידתם למצרים מפאת הרעב בארץ כנען, "הנה-נא ידעתי כי אישה יפת-מראה את" (בראשית י"ב/י"א), "ויראו המצרים את-האישה כי-יפה היא מאד... ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל-פרעה" (בראשית י"ב/י"ד-ט"ו). 'ביום שנלקחה שרה [לארמון פרעה] היה לילי הפסח' (מדרש הגדול בראשית י"ב/י"ז) 'פרעה כתב לה בשטר כתובתה כל ממונו בין כסף בין זהב בין עבדים בין קרקעות ונתן לה את ארץ גושן לאחוזה וכתב לה את הגר בתו מפלגשו לשפחה' (פרקי דרבי אליעזר כ"ו). מלאך עמד לצידה והכה את פרעה בהתאם להוראתה עשר מכות כסימן לעשר המכות העתידים לבוא על מצרים ובבוקר פרעה החזירה לאברהם.
עוג מלך הבשן רצה לשאת אותה לאישה ועל כן הודיע לאברהם שלוט [בן אחיו] נלקח בשבי 'ומתכוין שיהרג אברם וישא את שרה' (רש"י – בראשית י"ד/י"ג).
"וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את-שרה" (בראשית כ'/ב') ולאחר שבאו עליו ועל כל עמו נגעים "...וישב לו את שרה אשתו" (בראשית כ'/י"ד).
"ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (בראשית י"א/ל'), 'שרה אמנו אילונית היתה' (תלמוד בבלי יבמות ס"ד/ב') ולאחר עשר שנות נישואים נתנה לאברהם את שפחתה המצרית הגר [נכדת נמרוד] לאישה.
במהלך גילוי א-לוקי לאברהם שונה שמה בהיותה בגיל 90 לשרה – 'שתהא שרה על כל' (רש"י – בראשית י"ז/ט"ו).
המלאכים שהגיעו לבקר את אברהם לאחר שקיים את מצוות ברית המילה, שאלו על שרה על מנת להודיע שהינה צנועה ובישרו על הולדת בן בדיוק בעוד שנה, אך כיון שאברהם היה זקן ותשוש אחרי המילה שרה צחקה על הבשורה שייוולד להם בן כי חשבה שהדבר בלתי אפשרי למרות שהווסת נתחדש אצלה. מסיבת הווסת נסתלקה ממנה הנבואה באותה עת ולכן חשבה כי המלאך המבשר הינו עובר אורח וכיצד הינו בטוח לחזור בעוד שנה. 'עיקר מטרין [רחם] לא היה לה וגלף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מטרין' (בראשית רבה פרשה נ"ג/ה') וכעבור שנה בדיוק, בראש השנה (תלמוד בבלי ברכות כ"ט/א') "וי-הוה פקד את-שרה כאשר אמר, ויעש י-הוה לשרה כאשר דבר; ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו, למועד אשר-דבר אתו א-להים" (בראשית כ"א/א'-ב') – נולד יצחק אבינו.
לאחר שראתה כי ישמעאל 'מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ויורש פי שניים, ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חיצים' (רמב"ן) אמרה לאברהם לגרש את הגר ואת בנה.
בשנת ב'פ"ו 'כשהודיעוה עקידת יצחק וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה' (אור החיים). 'וקמת שרה ופגנת ואשתנקת ומיתת מן אניקא' (תרגום יונתן בראשית כ"ב/כ').
"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה; ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען...' (בראשית כ"ג/א' – ב'). 'בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה... אף בת מאה בלא חטא ובת עשרים כבת שבע ליופי' (רש"י – בראשית כ"ג/א').
'הסדר שהם שוכבים במערת המכפלה נשים על יד נשים וגברים על יד גברים מקודם אדם וחוה סמוכה לו שרה אצל חוה ואברהם אצל שרה יצחק סמוך לאברהם ורבקה סמוכה ליצחק' (זוהר).