אביו: ר' רפאל עובדיה (בעל "שמן ראש").
אשתו: רג'ינה.
בניו: ר' עובדיה (בעל "משלי אמת") וציון.
בתו: סולטנה (בעלה משה אשכנזי).
סבא: ר' אברהם חיים (מצד אביו).
נולד בשנת ה'תר"ך בעיר צפת (ישראל) למשפחת רבנים ספרדית-טורקית שהתיישבה בגליל.
מצעירותו נודע בחכמתו ובבקיאותו בתלמוד הבבלי והירושלמי, פוסקים ראשונים ואחרונים, שולחן ערוך ומדרשים וניתן לו הכינוי "סיני ועוקר הרים".
כיהן כרב וראב"ד [ראש אב בית דין] בצפת ונודע כאוהב שלום ורודף שלום הן בחיי היום יום והן כאשר היה עליו לדון בעניינים הלכתיים ומשפטיים. חש אחריות כבדה בתהליך קבלת החלטותיו ותמיד שאיפתו הראשונית היתה לנסות להביא את שני הצדדים בעלי המחלוקת להסכים לפשרה. השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים בעולם, התכתב בנושאים הלכתיים עם גדולי דורו ולרוב סיים את תשובותיו בביטויים של ענוה והתבטלות עצמית, לעיתים אף התנצל על שנטל על עצמו להכריע בשאלה שלפניו ופסיקותיו הודפסו בספרי שו"ת [שאלות ותשובות] שונים. כתב חידושי תורה בהלכה ובאגדה, דרשות לאירועים שונים ובשם ספרו "שער הקדים" הנציח את אביו – שאקי עובדיה רפאל אולם חלק מכתב היד אבד.
ברח מהכבוד והשררה, בענוותנותו ובנועם הליכותיו גם בלכתו ברחוב וגם בהימצאו בחוג חבריו השפיל את עיניו כלפי מטה, קיבל כל אדם שפנה אליו בכבוד ובסבר פנים יפות, נזהר מאוד במצוות כיבוד אב ואם, על אף עיסוקיו הרבים היה מסור למשפחתו, הקדיש זמן לאשתו ולילדיו בסובלנות ובהארת פנים וחינך את ילדיו בדרכי נועם לאהבת ה', אהבת הבריות, אהבת התורה, אהבת ארץ ישראל ואהבה לצפת עיר הקודש. באופן קבוע היו על שולחנו ספרי "משנה תורה" (לר' משה בן מימון), ספר "עיקרים" (לר' יוסף אלבו) וספר "חובת הלבבות" (לרבנו בחיי אבן פקודה) וטען כי ספרי מוסר הינם מורי דרך לחיזוק האמונה, הביטחון בה' וההתמדה בלימוד התורה ולבניית אווירה דתית חינוכית בבית.
בשנת ה'תר"ס השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• שער הקדים: שו"ת