אביו: ר' משה.
אמו: אורו.
אשתו: אסתר.
בתו: בוליסא נחמה (בעלה חיים משה לנייאדו).
סבא: הראשון לציון רבי חיים נסים (מצד אביו).
מתלמידיו: ר' אברהם חי בן אמוזג (בעל "קנה אברהם").
נולד בשנת ה'תקפ"ד בדמשק (סוריה).
מילדותו שקד על לימוד התורה ולאחר שאביו התאסלם בעקבות עינוים קשים שעבר בשנת ה'ת"ר במהלך "עלילת דמשק" עלה עם סבו (הראשון לציון רבי חיים נסים) לארץ ישראל והתגורר בטבריה. עבר ללמוד בישיבות בירושלים ובשנת ה'תר"ב שב לטבריה ומונה לחבר בבית הדין.
נשא לאשה את בתו של שלמה מראג'י וכאשר שקד על לימוד התורה בלילות הייתה מנדדת שינה מעיניה ויושבת עמו על מנת שלא ישב לבדו, ובכדי שידפיס את כתבי ידו מכרה את תכשיטיה ובגדיה.
בשנת ה'תר"ח יצא כשד"ר [שליח דרבנן] מטעם כוללות טבריה לטריפולי (לוב) ולתוניס (תוניסיה), בשנת ה'תר"ט שוב יצא כשד"ר מטעם כוללות צפת לאלג'יר (אלג'יריה) ובשנת ה'תרכ"ג שב לטבריה. בשנת ה'תר"ל החל לכהן כאב"ד [אב בית דין] ורב הקהילה היהודית בדמשק. נודע בענוותנותו וכתב על עצמו 'אני בער עבד נרצע ליראי ה'... והייתי שפל בעיני'. דאג לעניי העיר ועקב מחלוקות רבות עם עשירי הקהילה סבל מביזיונות והודח בשנת ה'תרנ"ד מתפקידו, אך כעבור שלוש וחצי שנים שב לכהן כאב"ד הקהילה בדמשק. בשנת ה'תרס"ח מונה ל"חכם באשי", ישנה דעה כי כיהן כרב בעיר צידון (לבנון) ובשנת ה'תרס"ט החליט לשוב לטבריה.
בשנת ה'תר"ע השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו: